פעמים רבות אנו שומעים על הפקעת קרקעות בידי הרשויות מידי אנשים ואלו האחרונים, מתרעמים עליהם שהם פועלים שלא כחוק. במאמר זה נעשה קצת סדר בעניין ונציג בפניכם כמה חוקים בעניין הפקעת מקרקעין על ידי רשויות מקומיות, מתי זה מותר ומתי לא?

פקודת הקרקעות

הסמכות להפקעת קרקעות מידי אזרחים היא בידי שר האוצר או בידי אדם שהוסמך לכך על ידו. ולכן, לשר האוצר יש את הסמכות להעניק לרשות מקומית את האפשרות להפקעת קרקע מסוימת. כמובן שכאשר המדינה – הרשויות מפקיעים קרקע מידי אזרח, עליהם לשלם לו פיצויים.

במקרה בו הרשות המקומית היא המפקיעה, עליה לשלם את הפיצוי לבעלי הקרקע. זאת מכיוון שבפועל היא זו שביצעה את ההפקעה.

קראו על פירוק שיתוף במקרקעין >>>

חוק תכנון ובניה

כמו כן, על פי סעיף 188 בחוק תכנון ובניה, לוועדת התכנון יש את הכוח להפקיע קרקעות שנועדו לצרכי ציבור כמו גנים, דרכים, שטחי ספורט או נופש, שטחי חניה, נמים, מזחים, שדות תעופה, מבנים לצרכי דת, תרבות, חינוך, בתי חולים, מרפאות וכיוצא בזה.

הפקעת הקרקעות מתבצעת בשני שלבים:

• שלב ראשון – בשלב התכנון ישנו את ייעוד הקרקע לצורך ציבור. ללא שינוי ייעוד הקרקע, אי אפשר להפקיע את הקרקע.
• שלב שני – בשלב ה'קנייני', מבצעים אתת ההפקעה בהתאם לצורך עבורו הפקיעו את הקרקע.

ביצוע ההפקעה

כאמור, ישנם שני שלבים בביצוע ההפקעה, כאשר בשלב הראשוני, זכאים בעלי הקרקע לפיצויים בשווי ההפרש בין שווי הקרקע לפני שינוי הייעוד לשוויה המאוחר יותר.

בשלב השני, חלה חובת פיצויים בקרקעות שייעודם שונה לצורכי ציבור שונים, רק על יותר מ – 40% מהקרקע. בשונה מפקודת הקרקעות, בה ניתן להפקיע עד 20% מהקרקע ללא כל פיצוי.