ניתוח כלכלת ישראל בעיניים של סוחר: רועי רוסטמי על האתגרים וההזדמנויות בשוק המקומי

כסוחר פיננסי שחי ונושם את השווקים הגלובליים, רועי רוסטמי רגיל לרעשי רקע, לתנודתיות ולנרטיבים מתנגשים. אך כשהוא מפנה את מבטו פנימה, אל הכלכלה והשוק של מדינת ישראל באמצע שנת 2025, הוא רואה תמונה מורכבת, כמעט פרדוקסלית, שרק מי שמבין את ה-DNA הייחודי של המקום הזה יכול לפענח. "מבחוץ, קוראים את הכותרות על המצב הגיאופוליטי, על הגירעון התקציבי, על העלאת המע"מ, והתגובה האינסטינקטיבית היא לברוח," הוא אומר. "אבל כסוחר, אתה לומד להתעלם מהרעש ולהסתכל על המחיר, על הנתונים. וכשהנתונים מספרים סיפור אחר לגמרי מהכותרות – שם נמצאת ההזדמנות האמיתית".

עבור רוסטמי, בוגר תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במנהל עסקים עם התמחות במימון, ניתוח השוק המקומי הוא תרגיל המשלב מודלים כלכליים קרים עם הבנה פסיכולוגית עמוקה. הרקע שלו כלוחם ומפקד בספינות טילים בחיל הים, שם למד לקבל החלטות קריטיות תחת לחץ ולהבין את משמעותה של עמידות אסטרטגית, מעניק לו פרספקטיבה ייחודית. "בישראל, כל ניתוח כלכלי שלא לוקח בחשבון את החוסן המנטלי ואת היכולת המוכחת לאלתר ולהתאושש – הוא ניתוח חסר. הכלכלה הישראלית היא כמו לוחם ג'ודו מנוסה; היא יודעת לספוג מכה, לשמור על שיווי משקל, ולהפוך את המומנטום של היריב ליתרון". במאמר זה, נצלול לעומק הניתוח של רועי רוסטמי על הכלכלה הישראלית – מהאתגרים המבניים ועד להזדמנויות הסקטוריאליות, מהשפעת בנק ישראל ועד לפסיכולוגיה של המשקיע המקומי והזר.

הפרדוקס הגדול: סיכון גיאופוליטי מול ביצועי שוק פנומנליים

האתגר הגדול והברור ביותר של כלכלת ישראל היה ונותר הסיכון הגיאופוליטי. גם ב-2025, עם התמשכות הלחימה בדרום והמתח בצפון, פרמיית הסיכון של ישראל היא נתון שאי אפשר להתעלם ממנו. חברות דירוג האשראי הבינלאומיות עדיין מנופפות בדגלים צהובים, והממשלה נאלצה לאשר תקציב עם גירעון גדול של מעל 5% מהתוצר, שכלל צעדים לא פופולריים כמו העלאת המע"מ ל-18%.

"על הנייר, זהו מתכון לאסון," מודה רוסטמי. "גירעון גבוה, העלאת מיסים שעלולה להאט צמיחה, ואי-ודאות ביטחונית מתמדת. כלכלן קלאסי היה צופה בריחת משקיעים, פיחות במטבע וקריסה בשוק המניות". אלא שבפועל, קרה בדיוק ההפך.

הבורסה לניירות ערך בתל אביב הציגה ביצועים יוצאי דופן במחצית הראשונה של 2025, כאשר מדדי ת"א-35 ות"א-90 הובילו את טבלת התשואות העולמית עם עליות של מעל 20%. השקל, במקום לקרוס, הפגין עוצמה והתחזק מול הדולר, והשקעות זרות, שרשמו האטה, חזרו לזרום למדינה בהיקפים מרשימים.

איך מסבירים את הפער הזה? רוסטמי מצביע על מספר גורמים:

1. תמחור יתר של הסיכון: "השוק תמיד צופה פני עתיד. הוא תמחר את התרחישים הגרועים ביותר כבר בסוף 2023. ברגע שהתברר שהמדינה מתפקדת, שהכלכלה לא קורסת, ושמדינת ישראל לא רק שורדת אלא גם משיגה הישגים צבאיים וטכנולוגיים, השוק ביצע הערכה מחדש. המשקיעים הבינו שהם הפריזו בפסימיות, והכסף החל לחזור. מה שנראה מבחוץ כסיכון בלתי נסבל, נתפס על ידי משקיעים מתוחכמים כתמחור חסר של נכסים איכותיים".
2. החוסן של ההייטק: קטר הצמיחה של המשק לא רק שלא דמם, אלא חווה פריחה מחודשת. נדבר על כך בהרחבה בהמשך, אך זרם הדולרים שנכנס לסקטור הזה הוא גורם מפתח בחיזוק השקל ובהקרנת יציבות על המשק כולו.
3. אמון במוסדות: על אף הרעש הפוליטי, המשקיעים הזרים והמקומיים עדיין רואים בבנק ישראל מוסד עצמאי, מקצועי ואמין. המדיניות המוניטרית האחראית שלו, שהשאירה את הריבית ברמה של 4.5% לאורך זמן כדי לרסן את האינפלציה (שעומדת על כ-3.3%), נתפסת כעוגן של יציבות.

"מה שקרה כאן הוא שיעור חשוב במסחר," מסכם רוסטמי. "השוק לא מגיב למציאות, הוא מגיב לפער שבין הציפיות למציאות. הציפיות היו כל כך נמוכות, שהמציאות, שהייתה 'רק' מאתגרת ולא קטסטרופלית, נראתה כמו ניצחון והזניקה את השווקים".

ניתוח סקטוריאלי: היכן נמצאות ההזדמנויות?

כסוחר שמחפש אלפא (תשואה עודפת על השוק), רוסטמי מפרק את הכלכלה הישראלית למרכיביה, ומזהה היכן נמצאות ההזדמנויות האמיתיות והיכן חבויים הסיכונים.

הייטק ודיפ-טק: היהלום שבכתר זוהר מתמיד

סקטור ההייטק הישראלי של 2025 הוא סיפור מרתק. מצד אחד, ישנה עצירה בכמות העובדים המגויסים ואף יציאה מסוימת של ישראלים לעבוד מחו"ל. מצד שני, התוצר לעובד והיצוא לעובד זינקו, וההשקעות, במיוחד מקרנות הון סיכון אמריקאיות, חוזרות בגדול.

רוסטמי רואה כאן התבגרות של השוק: "התקופה של גיוסי ענק לחברות שמנפחות שווי ללא מודל עסקי ברור, נגמרה. המשקיעים היום, במיוחד אחרי עליית הריבית העולמית, מחפשים יעילות, רווחיות וטכנולוגיה אמיתית. וכאן ישראל מצטיינת". הוא מצביע על תחום ה-"Deep Tech" (טכנולוגיה עמוקה) – חברות המבוססות על פריצות דרך מדעיות והנדסיות משמעותיות בתחומים כמו AI, סייבר, ביוטק, ומחשוב קוונטי – כתחום החם ביותר.

"קרנות אמריקאיות רואות בישראל אלטרנטיבה איכותית לשוק האמריקאי הצפוף. הן מוצאות פה יזמים מנוסים, בוגרי 8200 ויחידות טכנולוגיות אחרות, שרבים מהם כבר עשו אקזיט אחד או שניים. הן רואות חברות שצמחו בתנאי 'חממה' צבאיים, שיודעות לעבוד תחת לחץ ולספק תוצאות. ההון הזה, שמחפש איכות על פני כמות, הוא בדיוק מה שההייטק הישראלי צריך כדי לעלות לשלב הבא".

בנוסף, הוא מדגיש את החשיבות של סקטור הסייבר והתעשיות הביטחוניות. "העולם הופך למקום פחות בטוח, והביקוש לטכנולוגיות הגנה ישראליות, מהגנה אווירית ועד לפתרונות סייבר, נמצא בשיא של כל הזמנים. אלו לא רק עסקאות יצוא שמכניסות דולרים, אלו גם חברות ציבוריות שנסחרות בבורסה המקומית ומציגות צמיחה פנומנלית".

נדל"ן: שוק במשיכת חבל

שוק הנדל"ן הישראלי, בעיניו של רוסטמי, הוא זירה המגלמת את המתחים בכלכלה כולה. מצד אחד, הריבית הגבוהה (ריבית פריים של 6%) מכבידה מאוד על נוטלי המשכנתאות ומקטינה את הביקושים. מצד שני, הביקוש הבסיסי לדיור בישראל הוא קשיח מאין כמוהו, בשל הגידול הדמוגרפי והחשיבות התרבותית של בעלות על דירה.

"אנחנו רואים משיכת חבל," הוא מנתח. "אחרי תקופה של ירידות מחירים ועצירה בעסקאות, השוק מראה סימני התעוררות. נתוני מאי 2025 מראים עלייה שנתית של קרוב ל-4% במחירים. זה עדיין לא הטירוף של 2022, אבל זה בהחלט מראה שהביקושים הכבושים מתחילים להשתחרר".

הוא מזהיר שהסיכון המרכזי בשוק הנדל"ן הוא בצד ההיצע. "קבלנים מתקשים לקבל מימון בגלל הריבית הגבוהה, יש מחסור בעובדים, והתחלות הבנייה מדשדשות. בטווח הבינוני והארוך, הפער הזה בין ביקוש קשיח להיצע מוגבל עלול לדחוף את המחירים לעליות חדות יותר, ברגע שהריבית תתחיל לרדת". כמשקיע שמאמין בנדל"ן מניב באזורים מתפתחים, הוא רואה הזדמנויות בעיקר בפריפריה ובאזורים שעוברים התחדשות עירונית, שם הפוטנציאל לעליית ערך עדיין לא מוצה.

הסקטור הפיננסי: הנהנה השקט מהריבית הגבוהה

רוסטמי מצביע על הבנקים וחברות הביטוח כמנצחים הגדולים של הסביבה הכלכלית הנוכחית. "הריבית הגבוהה מאפשרת לבנקים ליהנות ממרווחי ריבית עצומים. הם משלמים מעט על הפיקדונות ומרוויחים הרבה על ההלוואות. התוצאות הכספיות שלהם חזקות, הם מחלקים דיבידנדים נדיבים, ומדד הבנקים והפיננסים היה אחד המובילים בבורסה. זוהי השקעה סולידית יחסית שמרוויחה ישירות מהמדיניות המוניטרית הנוכחית".

האתגרים שבדרך: גירעון, רגולציה וכוח אדם

לצד ההזדמנויות, רוסטמי לא מתעלם מהאתגרים המבניים העומדים בפני המשק.

1. האתגר הפיסקלי: "הגירעון הוא בעיה אמיתית. הממשלה תצטרך להמשיך ולקצץ בהוצאות שאינן ביטחון, ובמקביל למצוא דרכים להגדיל הכנסות מבלי לחנוק את הצמיחה. זוהי הליכה על חבל דק. כל סטייה ממסגרת אחראית עלולה להדליק מחדש את החששות של חברות הדירוג ולפגוע באמון המשקיעים שהושג בעמל רב".
2. עודף רגולציה ובירוקרטיה: "ישראל עדיין מקשה על עשיית עסקים בתחומים רבים. הבירוקרטיה מכבידה, והרגולציה, במיוחד בתחום הנדל"ן והתשתיות, מאטה פרויקטים חיוניים. כדי לממש את הפוטנציאל, המדינה חייבת להפוך לידידותית יותר לעסקים".
3. אתגר כוח האדם: "ההייטק צמא לעובדים מיומנים, אך מערכת החינוך וההכשרה המקצועית לא מדביקה את הקצב. במקביל, ישנם סקטורים שלמים במשק עם פריון נמוך. הפערים הללו הם פצצת זמן חברתית וכלכלית. ללא השקעה מסיבית בהון האנושי, ישראל תתקשה לשמור על היתרון התחרותי שלה".

לסיכום, ניתוחו של רועי רוסטמי מציג תמונה מורכבת של "אי של יציבות בים סוער". הוא רואה כלכלה שהפגינה חוסן ועמידות יוצאי דופן, עם קטר הייטק חזק מתמיד ושוק הון שמתמחר אופטימיות זהירה. כסוחר, הוא מאמין שההזדמנויות בישראל של 2025 עולות על הסיכונים, במיוחד עבור משקיע שיודע לצלול מעבר לכותרות, לנתח את הנתונים לעומק, ולהבין את הדינמיקה הייחודית של חוסן, חדשנות והישרדות המאפיינת את השוק המקומי.

תוכן זה אינו מהווה המלצה משום סוג אלא נכתב לצרכי לימוד בלבד.